דיני הנזיקין הם חלק מן המשפט האזרחי, העוסקים בחיובים לא רצוניים, בעקבות נזק שנגרם/

כדי לבדוק אם הפרסום או הדברים שנאמרו עולים כדי פרסום לשון הרע צריך להבחין בנאמר בסעיף, אשר מגדירים מעשה של פרסום לשון הרע. רק לאחר בחינת המקרה לאור החוק והפסיקה יבחן בית המשפט, אם עומדת למפרסמים הגנה מן ההגנות המוקנות בפרק ג' בחוק.
סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול:
1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו.
3. לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו , במשלח ידו או במקצועו.
4. לבזות אדם בשל מוצאו או דתו.

לפי סעיף זה ניתן לראות שלא חייב להיות נזק בפועל לנפגע כדי שזה יענה על הסעיף, ודי בכך שהפרסום עלול היה לגרום לאחת התוצאות המפורטות בסעיף לעיל כדי שתוכח לשון הרע.
המבחן ללשון הרע, הוא: אם יש בה כדי לפגוע באדם- לפי מידת הפגיעה המצויה בחוק- בקרב החוג שעמו נמנה, לפי המקובל והנהוג באותו חוג, והלשון רעה היא, אף אם החוג מצומצם הוא במספר חבריו, ואף אין בהם בדברים משום פגיעה כל שהיא בעיני רובו של הציבור.
יש להדגיש שלשון הרע חייבת לשאת ביטוי חיצוני מהנתבע, סעיף  (א) לחוק קובע, כי פרשום לעניין לשון הרע יהיה בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
חשוב לציין, שהמבחן להיות פרסום בבחינת לשון הרע הינו מבחון אובייקטיבי, המבחן כרוך בבדיקת משמעות הדברים עפ"י המובן שעשוי לייחס להם האדם מן היישוב. אין כל חשיבות לשאלה האם המפרסם התכוון או אפילו היה מודע לכך שהפרסום עלול לפגוע בנפגע. באותה מידה אין כל חשיבות לשאלה, האם הפרסום נתפש כפוגע בעיני הנפגע.
המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק לשון הרע, איננו מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט הנפגע, אשר נכתב עליו, דובר עליו או יוחס לו דברים פוגעים , אלא כאן מדובר בייסוד אובייקטיבי.
והייסוד האובייקטיבי שקובע אותו בית המשפט,   אשר בודק מה השפעתם או זיקתם של דברים אלו של לשון הרע, על הערכתו של הפרט בעיני הבריות. על כן, איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החרות את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו. כפי שאמר כבוד השופט הנשיא ברק באחד מפסקי הדין המנחים, " כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר". זכותו זו של אדם לשמו הטוב מהווה ערך מורכב ומקיף בכולל בחובו בין השאר את האינטרס לכבוד אישי, לגאווה, ולהכרה אישית בין בני אדם. הוא משתרע על יחס הכבוד וההערכה כלפי האדם מן הסובבים אותו.

פיצויים בגין לשון הרע:
בתביעה אזרחית של שלון הרע, זכאי התובע לסעדים ממוניים ולסעדים לא ממוניים.
סעיף 7 לחוק לשון הרע, מחיל על עוולת פרסום לשון הרע את הוראות פקודת הנזיקין, אשר מתייחסת לסעדים העומדים לנפגע מעוולה. על פי התיקון בשנת 1998, הוסף סעיף 7א , הקובע כי בתביעה אזרחית בלשון הרע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪  ללא הוכחת נזק, ואם יוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם עד 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק. בשנת 2011 נעשה עוד תיקון לחוק לעניין גובה הפיצוי ללא הוכחת נזק, כך שלפי סעיף 7א המתוקן, גובה הפיצוי יהיה עד 300,000 ₪ במקום 50,000 ₪ ואילו 600,000 ₪ במקום 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
המטרה של פסיקת הפיצויים בלשון הרע, היא ההכרה בזה שנעשתה כלפי הנפגע עוולה ושפגעו בו ללא הצדקה בשמו הטוב, וכדי שסכום הפיצוי יוכל לשפר ולא במשהו את מצבו ולקרבו למצב הקודם לפני התרחשות העוולה. בסופו של יום הפיצויים האלו יש בהם גם מימד חינוכי הרתעתי לקהל הרחב ששמו הטוב של אדם אינו הפקר ויש להיענש על זה.

סוגי הנזקים והערכתם בתביעות לשון הרע:
נזק ממוני:
הנזק הכספי שנגרם לתובע בעקבות הפרסום, כגון אובדן השתכרות, פגיעה במוניטין והוצאות שגרמו לו נזק. זה גם מכונה נזק מיוחד והפיצויים שנפסקים בגינו- פיצויים מיוחדים.
נזק לא ממוני: נזק שאינו כספי, למשל פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של התובע והכאב והסבל שנגרמו לו. נזק זה קשה לכימות מבחינה כספית, והפיצוי בגינו נעשה על פי הערכה של בית המשפט, בהתבסס על אינדיקציות כגון חומרת הדברים שפורסמו והתפוצה שלהם.
פיצויים ללא הוכחת נזק: בחריג לכלל שלפיו על התובע להוכיח את הנזק שנגרם לו די לזכות בפיצוי, נקבעו בחקיקה מקרים שבהם הוא אינו חייב להוכיח את נזקיו לצורך קבלת פיצוי.
פיצויים לדוגמה, פיצויים מוגדלים ופיצויים עונשיים:   אלה ייפסקו במקרים שבהם המחוקק או בית המשפט סבורים כי יש הצדקה להגדיל את הפיצוי הנפסק לנפגע, כחרי לכלל הנהוג בדיני הנזיקין ובכלל זה דיני לדון הרע שלפיו הפיצויים הם " פיצויים תרופתיים" ונועדו במידת האפשר להחזיר את המצב לקדמותו.

 

לשון הרע